האשה והסוציאליזם – ד"ר נוואל א-סעדאווי

10 במרץ 1979

in גיליון-86-85: פברואר-מרץ 1979, מאמרים

קטעים שתורגמו מתוך ספרה "הפנים העירומות של האשה הערבייה" קהיר 1977.

 

 

אילו קיבלה אשה את השלטון לידיה במשטר מעמדי-פיאודלי או במשטר מעמדי-קפיטליסטי לא היה הניצול, ממנו סובלות הנשים או הגברים, משתנה בהרבה. וכך גם אילו היתה אשה נשיאת ארצות-הברית במקום ניקסון, פורד או קרטר; המשטר שם היה ממשיך להיות מעמדי-קפיטליסטי המבוסס על המלחמות, האימפריאליזם והניצול. עמידתה של גולדה מאיר בראש ממשלת ישראל לא שינתה דבר מהמשטר, הקיים שם על המעמדיות, על הקפיטליזם ועל המלחמה, ואילו נשיאותה של בנדרנאייקה בסרי-לנקה או עמידתה של אינדירה גנדי בראשות ממשלת הודו לא שינו הרבה מן המשטר הפטריארכלי המבוסס על שליטת הגבר בתוך המשפחה. הרוב המכריע של נשי סרי-לנקה והודו ממשיכות לסבול דיכוי גופני ונפשי, בעמלן מחוץ לבית ובתוכו תחת שליטת האב או הבעל.

‏שחרור אמיתי של האשה במזרח הערבי, במזרח הרחוק או במערב, לא יוגשם אלא תוך חיסול המשטרים המעמדיים הפטריארכליים, יהיו אלה פיאודליים או קפיטליסטיים; במילים אחרות, שחרור האשה לא יוגשם אלא בחברה סוציאליסטית אמיתית, ודבר זה לא קרה עד היום בשום מקום, וגם לא באף אחת מהארצות הצועדות בכיוון הסוציאליזם. אבל הוא יקרה בעתיד, כאשר תיעשינה הנשים לכוח פוליטי המסוגל לכבוש להן את זכויותיהן. כי החרות אינה ניתנת במתנה, את החרות צריך לקחת, כפי שלמדנו מההיסטוריה…

שחרור האשה

 קשה להכחיש את התפקיד החשוב שמילאו ההוגים הסוציאליסטיים בחשיפת הסיבות האמיתיות אשר גרמו לדיכוי האשה בהיסטוריה האנושית. כל חוקר יבחין בקלות בקשר ההדוק בין מידת שחרור הנשים בחברה מסוימת לבין מידת קירבתה של אותה חברה לחברה סוציאליסטית. ככל שגדלה הקירבה אל הסוציאליזם האמיתי, כך מלא יותר שחרור הנשים במובן האמיתי של המילה, וכוונתי השחרור הכלכלי, החברתי והמוסרי. משמעות הדבר היא שהאשה תהיה עצמאית מבחינה כלכלית, שתהיה בעלת מקצוע אותו בחרה בעצמה, שתקבל שכר-עבודה שווה לשכר הגבר, שגופה יהיה שייך לה ושיהיה לה חופש מלא לעשות בו כרצונה, שתוכל להרות לפי רצונה ולהפיל לפי רצונה, שתוכל להעניק את שמה לילדיה אם היא רוצה בכך, שתוכל לבחור בעצמה את צורת הקשרים האישיים בינה לבין הגבר, שתוכל להינשא לפי רצונה ולדחות הצעות נישואים אם היא רוצה בכך, שתהיה משוחררת מנטל עבודת-הבית כשהיא רוצה בכך ושלא תהיה חייבת להיענות לילדיה כשאינה רוצה בכך; משמעות שחרור האשה היא שהאשה תוכל לעשות כל זאת לפי בחירתה ורצונה, כשהיא נהנית בה-בעת מכל הכבוד והמעמד בחברה.

‏האשה לא תחזיר לעצמה את החרויות הבסיסיות ואת זכויות-האדם הבסיסיות אלא בחברה אשר הצליחה לחסל את המשטרים המעמדיים והפטריארכליים גם יחד, וזהו דבר שעדיין לא קרה בשום חברה סוציאליסטית. החברה הרוסית לא מימשה אפילו היום, עבור מרבית נשיה, את החרויות והזכויות הבסיסיות הללו, אף-על-פי שהיא החברה הראשונה בעולם בה אירעה המהפכה הסוציאליסטית.

‏האשה הרוסיה השיגה רבות מהחרויות והזכויות האלה בראשית המהפכה. לרעיונותיו הסוציאליסטיים של אנגלס היה עדיין הד. אנגלס חשף את הקשר ההדוק שבין הדיכוי המיני לבין הדיכוי הכלכלי, והבהיר כי הדיכוי המעמדי הראשון בהיסטוריה הוא הדיכוי שמדכא הגבר את האשה, וכי האשה סבלה מעולו של דיכוי כפול: הפועל-הגבר סובל מדיכוי מצד המעסיק, אבל האשה סובלת גם מדיכוי המעסיק וגם מדיכוי בעלה. אנגלס הבהיר כי מטרת הסוציאליזם היא לשחרר את הפועל (התעשייתי או החקלאי) ולשחרר את האשה, והדגיש כי שחרור האשה לא יוגשם באופן מכאני לאחר שחרור הפועלים והפלאחים, או לאחר השחרור הכלכלי. אולם, השחרור הכלכלי הוא תנאי הכרחי למימוש שחרור האדם, ובלא השחרור האנושי הופך האדם למכשיר-עבודה בלבד.

נסיגה בימי סטאלין

 אלא שהמחשבה הסטאליניסטית הקפואה האשימה את אנגלס, כאילו הגזים בהערכתו את חשיבות שחרור האשה והשחרור האנושי, ועד מהרה נסוגה בעיית האשה לאחור, ונלקחו ממנה רבות מהזכויות אותן השיגה בראשית המהפכה הרוסית. משטרו של סטאלין החזיר את האשה אל מכלאת המשפחה הפטריארכלית ואל הכפיפות לשליטת הגבר בתוך המשפחה, ושוב נתקלו בעיות הנשים-הפועלות ביחס של התעלמות. המדינה לא התלהבה לספק בשפע את האמצעים שיקלו על הנשים ליישב את העבודה מחוץ לבית עם עבודת-הבית. הוטלו מחדש הגבלות על הגירושים, על ההפלות ועל ילדים לא-חוקיים. ואילו הסוציאליזם צומצם לתוך המובן הצר הקשור בשחרור הכלכלי בלבד. אבל השחרור הכלכלי גרידא בלא שחרור האדם ובצל משטר פטריארכלי אינו יכול אלא להפוך את הגבר למכשיר-עבודה בבית-החרושת ואת האשה למכשיר-עבודה גם בבית-החרושת וגם בבית. זה מה שקרה לגבר ולאשה בתקופת סטאלין.

 

‏למרות סיום משטרו של סטאלין ב-1953, ויציאת החברה הסובייטית אל מעבר לשלב הסטאליניסטי הקפוא תוך כדי הצלחתה לממש הרבה מחרויות וזכויות האשה, אינני יכולה לומר שרוב נשי ברית-המועצות כבר השתחררו שחרור מלא. די לדעת ש-85%-80% מהפועלות הרוסיות ממשיכות לעסוק בעבודת-הבית בד בבד עם עבודתן מחוצה לו, משום שהמדינה לא הקימה מעונות-יום אלא במידה שמספיקה לקלוט רק 31%-25% מן הילדים (בארצות-הברית יש מעונות ל-3% בלבד מן הילדים) ובגרמניה המזרחית מגיע שיעור המקומות במעונות ל-30% מן הילדים. ברוסיה ובגרמניה המזרחית ובסין וגם ביתר החברות הסוציאליסטיות, עדיין סובלת האשה מהגבלות בתוך המשפחה הפטריארכלית, מהגבלות על ההפלה, מיחס של בוז הרודף גם היום אחר האם הלא-נשואה או אחר הילד שאינו מקבל את שם אביו. אם אנו יודעים את כל זאת, אזי אנו מבינים גם שהעצמאות הכלכלית של האשה (דרך העבודה בשכר השווה לשכר הגבר) אין בה די לשחרור אמיתי של האשה.

‏הידרדרות מעמד האשה בחברות הקפיטליסטיות, למרות התקדמותן המדעית והטכנולוגית ועושרן היחסי, עוזרת לנו להבין כי הדרך לסוציאליזם היא הדרך גם לשחרור האשה וגם לשחרור הגבר. כיון שהגבר, בשוללו את אנושיות האשה שולל בכך גם את אנושיותו שלו (לדוגמה, הפיאודל או הקפיטליסט השוללים מהפועל את אנושיותו). כי אדם המשעבד אדם אחר אינו יכול להיות חופשי. האדון והעבד, כל אחד מהם הוא משולל אנושיות וחרות.

‏אולם, רבים מהשליטים הסוציאליסטיים לא הבינו נכון את האמיתות החיוניות הללו, ‏והם הפרידו את בעיית שחרור האשה מבעיית שחרור הפועלים והפלאחים ודימו לעצמם שביטול הרכוש-הפרטי והחלטות ההלאמה יובילו מאליהם לשחרור האדם או לשחרור האשה. זו היתה גם שגיאתם של רוב השליטים הערביים אשר הניפו את סיסמאות הסוציאליזם וההלאמה בחלק מהארצות הערביות.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: