‏קריאה לשיתוף פעולה – אהוד עין-גיל

10 באוקטובר 1972

in גיליון-65-66: אוקטובר 1972, מכתבים למערכת, מסמכים

בזמן האחרון החל לרדוף אותי חלום-בלהות. אני רואה את עצמי מתעורר בוקר אחד כשדפיקות בדלת, ואנשים אומרים לי: "בוא!" כאשר מביאים אותי למחנה המעצר אני רואה שם את כולכם, אנשי השמאל, את כולכם, מתנגדי המשטר.

‏אנסה לתרום תרומה ראשונית ודלה במאבק למניעת התגשמותו של חלום זה. במשך השנה מאז השתחררתי משירותי בצה"ל שקעתי בפעילות בלתי-פוסקת, פעילות אנטי-מימסדית – שמעתי את דעותיהם של חברי האירגונים השונים, הבנתי את הסיבות האידיאולוגיות לפילוגים ולקיומם של אירגונים שונים. ניסיתי להבין גם את הסיבות להשמצות ההדדיות והאישיות.

‏יש חילוקי דעות אידיאולוגיים ואיני מנסה להתעלם מהם – בין אם הם קשורים בוויכוח על הצורה והדרך להכנת המהפכה או לבניין הסוציאליזם לאחר המהפכה, ובין אם הם נוגעים למהות הסוציאליזם עצמו. יש חילוקי דעות בנוגע ליחס אל הציונות: מאנטי-ציונים, דרך הלא-ציונים אל הציונים הסוציאליסטים המהפכניים.

‏לעומת חילוקי דעות אלה גיליתי גם נושאים רבים לגביהם יש דמיון ואפילו זהות בעמדות. ראיתי כיצד מנסים להתעלם מזהות זו תוך הדגשת השוני, במידה לא מעטה כדי להצדיק במצב הקיים קיום נפרד. איני שולל את הקיום הנפרד – במרבית המקרים יש לו ביסוס רעיוני. אך אני שולל את קבלת הקיום והפעולה הנפרדים כעיקרון לגבי כל הנושאים.

‏מעשית הוכחה עמדתי כנכונה עם הקמת תנועת ה-2 במאי. על זכות ההפגנה, על חופש הדיבור, על חופש הביטוי, על חופש השביתה – הוסכם על-ידי נציגי כל האירגונים. הפעם היתה זו תנועה שהוקמה אד-הוק, בעקבות דיכוי הפגנת ה-1 במאי בירושלים. אפשר להרחיב את תחולתו של המאבק המשותף.

‏אני מכיר ברצונו של כל אירגון להרחיב את שורותיו, ודווקא את שורותיו הוא. כיום נעשות הפעולות (או הכוונה כזו) על ידי כל אירגון בשמו, כדי להפיץ את רעיונותיו הספציפיים ואת שמו. עובדה היא, כי הקהל הרחב – ממנו יגויס הפוטנציאל המהפכני – קיבל עד עתה את כל האירגונים כ"שי"ח ומצפן". לפיכך, אין טעם לבוא ולהדגיש דווקא את השונה כיוון שהעיתונות, הרדיו והטלביזיה יטרפדו כל ניסיון להסביר בדיוק את השוני. הקהל ימשיך עוד זמן רב לקבל את השמאל כ"שי"ח ומצפן".

‏שתי סיבות אעלה, שמבחינה טקטית ואידיאולוגית יוכלו להטות את הכף למען פעולה מלוכדת בנושאים עליהם יש הסכמה.

‏א. התייצבות בחזית מאבק אחת – דבר זה יהווה מוקד משיכה שמאלה לשכבות נרחבות יותר של האוכלוסייה. דבר זה יפתח פתח לאותם פועלים, סטודנטים, תלמידים ואנשי המעמד הזעיר-בורגני שאינם קרובים אל רעיונות השמאל, לשמוע, להבין ולהזדהות עם רעיונות אלה מבלי להיכנס לעומקם של חילוקי הדעות האידיאולוגיים-טקטיים אשר כיום מהווים מכשול וגורם להתרחקות שכבות אלה.

‏ב. עם התרחבות ההכרה המעמדית הסוציאליסטית ניתן יהיה להבהיר לאנשים אלה את העמדות השונות של האירגונים השונים, ובהתאם להכרתם יצטרפו האנשים לאותו זרם רעיוני איתו יזדהו.

‏בסיכומו של דבר, תהיה התרחבות השורות גדולה הרבה יותר מאשר כעת, כשכל אירגון פועל ומגייס באופן עצמאי. במקביל, לא ייפגע קיומו העצמאי של שום אירגון.

‏הנקודות עליהן תיתכן הסכמה:

א. אידיאולוגית

1. תמיכה בכל ציבור המדוכא על-ידי הסדר הקיים.

2. שלילת הקפיטליזם על ביטוייו השונים.

3. הכרה בצורך במהפכה סוציאליסטית שתקיף, בסופו של דבר, את העולם כולו. וכאנשי שמאל הפועלים במרחב המזרח-תיכוני, הכרת הצורך במהפכה סוציאליסטית באזור בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

4. ביקורת מדיניותו של (מה שנקרא) "הגוש המזרחי". קבלת ההבחנה שבמדינות אלה לא הוגשם האידיאל הסוציאליסטי, ואף דרכן אינה הדרך הנכונה להגשמתו.

5. הכרה בזכות ההגדרה העצמית של כל ציבור אנשים (עם) ובו-זמנית גישה אנטי-לאומית, אינטרנציונליסטית.

ב. טאקטית-אקטואלית

1. מאבק ושמירה על זכויות היסוד של האדם: אלה המוענקות לו על ידי הדמוקרטיה הבורגנית (חופש הדיבור והביטוי, חופש העיתונות, חופש הדת והמצפון) ואלה שאינן מוענקות לו על ידי הדמוקרטיה הבורגנית (חופש ההפגנה, חופש השביתה).

‏חופש הביטוי: נגד כל ההגבלות, הרשיונות והצנזורה על כרוזים ופרסומים.

‏חופש המצפון: כולל הזכות לסרב להתגייס לצבא.

2. התנגדות לשלטון ישראל בשטחים הכבושים והתנגדות לכל אקט של התנחלות בשטחים אלה. התנגדות לכל סיפוח של שטחים שנכבשו ביוני 1967.

הנני מעביר נקודות אלה ומסמך זה להכרעה בקרב האירגונים השונים. הנקודות שהצגתי הן מעטות ובמידה רבה אף כוללניות, כדי שיקיפו מספר גדול ככל האפשר של אירגונים ואנשים. הסתייגויות ותוספות ניתנות לבחינה משותפת, לצמצום או להרחבת הנקודות המוסכמות.

‏כפתיחה אני מציע הקמת שתי מסגרות. האחת בתוכנית מינימום: הקמת קרן משותפת לעזרה כספית ומשפטית לאנשי האירגונים שייעצרו או ייתבעו לדין על חלוקת כרוזים או הפגנה שיעמדו בסימן תביעות הנכללות בנקודות המשותפות המוסכמות.

‏השנייה: הקמת ועדת תיאום לפעולות משותפות בנושאים המוסכמים. הוועדה תכלול נציג אחד מכל אירגון. הוועדה תיפגש פעם בשבועיים לפחות לתיאום הפעולות. יו"ר הוועדה יוחלף ברוטאציה, כל ישיבה יכהן בתפקיד זה נציג של אירגון אחר. יישמר השם "תנועת ה-2 במאי" לכל פעולה משותפת.

‏אם תתקבל התוכנית המצומצמת, אם תתקבל המורחבת ואם בכלל לא, אני מציע להחליט על הפסקת ההשמצות האישיות מעל פרסומי האירגונים שנועדים לקהל הרחב. אין לכלול בכלל זה דיונים וחילוקי דעות אידיאולוגיים אך יש להמליץ על הימנעות מתקיפה הדדית ולהתרכז בפירוט ההשקפה האידיאולוגית של כל אירגון. אלה הקוראים את פרסומי כל האירגונים יבינו בעצמם את ההבדלים. אלה הקוראים פרסומו של אירגון אחד בלבד ומזדהים אתו אינם זקוקים לאפולוגטיקה, ואם כן – יפנו בעצמם אל פרסומי האירגון האחר כדי לדעת מה יש לו לומר.

‏מבחינה טקטית יש להחלטה כזו סיכוי לפתוח את הדרך שמאלה לפני כל אותם המסתייגים בגלל אי-קיום הדברים הנ"ל עד כה.

‏בתור אדם שאינו חבר באירגון כלשהו, אדם המוכר פחות או יותר לכולכם, אני מקווה שכל אירגון ידון במסמך זה בכובד ראש. זו טיוטה ראשונה אך אני מקווה כי יהיה בה סימן דרך בהתוויית עתידו ודרכו של השמאל.

‏בברכת חברים,
אהוד עין-גיל,
‏ת.ד. 588 ‏, רמת-יוסף, בת-ים
‏*     *     *
הרעיון של שיתוף-פעולה בין אירגונים שמאליים בשאלות מוסכמות (שיתוף-פעולה שיכלול, כמובן, גם חברים שאינם משתייכים לאירגון כלשהו, כדוגמת אהוד עין-גיל) מקובל עלינו. ברוח זו גם פעלנו עד כה (ראה, למשל, את מכתבנו אל המפלגה הקומוניסטית רק"ח, המתפרסם בגיליון זה). כללית, אנו מסכימים עם אהוד עין-גיל באשר לתוכן ולתחומים של שיתוף-הפעולה ונהיה נכונים לקחתי חלק בהקמת ועדת-התיאום ולהשתתף בה, כפי שהוא מציע במכתבו.

 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: