אידיאולוגיה: הסטאליניזם הסיני – ס. מאיר (מאיר סמורודינסקי)

10 בפברואר 1964

in גיליון-15: פברואר 1964, מאמרים

הקרע הסיני-סובייטי הוא בעל אספקטים שונים. הוא מושפע מגורמים של פוליטיקה מעשית, אידיאולוגיה ומסורת. חילוקי הדעות בין ההנהגה הסינית והסובייטית הם עניין "מסורתי". הם היו קיימים בימי סטאלין, לפני הוועידה העשרים ולאחריה. אולם לידי קרע ממשי נתגלגלו הדברים רק משנת 1957 ואילך.

עתה מתברר, לפי מסמכים שמתפרסמים על ידי צד זה או אחר כדי לנגח את הצד השני, שיסודו של הסכסוך הפוליטי הוא בשאלות: א) היחס למערב, לארצות הברית בפרט; ב) החימוש האטומי; ג) הדרך למהפכה סוציאליסטית בארצות הקפיטליסטיות המפותחות והבלתי מפותחות.

בגיליונות קודמים של "מצפן" ניתחנו את הגישות השונות של שני הצדדים כלפי בעיות פוליטיות אלה. השתדלנו להתייחס לתוכן הדברים של שני הצדדים ולהתעלם מהצורה שבה הם נאמרים.

מי שקורא את המאמרים והמסמכים המתפרסמים על ידי שני הצדדים, נוכח לדעת שחלק גדול מהוויכוח נסוב על השאלה "מי נוקט במדיניות של לנין ומי הולך בניגוד למדיניותו של לנין". שני הצדדים טורחים לחפש בכתבי לנין או מרכס פסקאות המחזקות טענה זו או אחרת השנויה במחלוקת.

דרך ויכוח זו אינה חדשה בהיסטוריה. הוויכוחים בכנסייה הקתולית גם הם מסתמכים על דברי הקדושים. ואכן, מצער הדבר שתנועה שקמה על יסודות תורתו של מרכס, הגיעה כה מהר למצב בו הוויכוח אינו לעצם העניין, אלא על דוֹגמה, ויכוח על "מה אמר לנין". מרכס, אשר תרם רבות לסילוק הדוֹגמה הדתית מתוך המחשבה האנושית, נהפך הוא עצמו ל"קדוש" בידי התנועה הקומוניסטית.

אולם, למרות צורתם הדוגמטית, הוויכוחים הם בעלי תוכן ממשי, כשם שהוויכוחים הדתיים באירופה סימלו חילוקי דעות פוליטיים.

כאשר בוחנים את הוויכוחים בין הצדדים, יש להיזהר מקבלת הדברים כפי שהם מתפרסמים. במשך זמן רב נתקבל הרושם שהסינים הם "תוקפנים" במדיניות החוץ, עקב התנגדותם למדיניות הדו-קיום של חרושצ'וב. עתה הולך ומתברר שהסינים, במקרים רבים, זהירים יותר מאשר הרוסים. למעשה, התנגדו הסינים למדיניותו של חרושצ'וב כלפי ארצות הברית ולניסיונו להגיע להסכם כולל עם קנדי, הסכם הנראה לסינים כנעשה על חשבון האינטרסים שלהם. לכן יצאו הם בהתקפה כוללת על התיאוריה של חרושצ'וב בדבר מדיניות הדו-קיום. אולם בתחום האינטרסים שלהם מנהלים הסינים מדיניות דו-קיום לא פחות מוצלחת מאשר הרוסים. הכרת צרפת בסין מעידה על כך.

הוויכוח סביב אישיותו של סטאלין גם הוא לבוש אידיאולוגי למחלוקת פוליטית. אחרי הוועידה העשרים לא עירערו הסינים על מסע הדה-סטאליניזציה שנערך במוסקבה. ואכן, לסינים יש סיבות רבות שלא לראות בסטאלין קדוש שאינו טועה. פעמיים במהלך המהפכה הסינית הוא נקט מדיניות הפוכה ממדיניותה של ההנהגה הסינית. בשנת 1927, כאשר תמיכתו בצ'אנג קאי שק הביאה לטבח המחריד בשנחאי, וב-1946, כאשר התנגד למסע לשחרור סין.

לקראת אמצע 1957 השתנה המצב. חרושצ'וב החל לנהל מדיניות של "פתיחה כלפי ארצות הברית", וביטל הסכמים מסוימים עם סין. בשלב זה החלו הסינים חוששים, שמא הדה-סטאליניזציה של חרושצ'וב כוללת גם שינוי במדיניות על חשבונם. ככל שהעמיק הקרע הפוליטי, התרחב הוויכוח האידיאולוגי סביב אישיותו של סטאלין. הסינים קיוו שעל ידי תמיכתם באישיותו של סטאלין יחזקו את האגף השמרני של המפלגה הסובייטית המתנגד למדיניותו של חרושצ'וב.

תחילה קיוותה ההנהגה הסינית שאפשר יהיה להגיע להסכם עם האגף החרושצ'וביסטי במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מקב"מ), הסכם שיקום על יסוד קואליציה פנימית בהנהגת מקב"מ. בשלב זה קיבלו הסינים את ה"מאבק נגד פולחן האישיות" כדבר צודק מבחינה אידיאולוגית, אולם לא הפריזו בהערכה שלילית על סטאלין. כאשר החריף הוויכוח, במיוחד אחר הסכם מוסקבה להפסקת הניסויים הגרעיניים, נתברר לסינים שאין להם אפשרות להגיע להסכם עם ההנהגה הנוכחית. אז החלו מפרסמים מאמרים התומכים במדיניות סטאלין, מאמרים המוקיעים את חרושצ'וב וחבריו כסוטים מדרכם של לנין וסטאלין. שימו לב, מדרכו של סטאלין! בפרסומיהם, לצד הציטטות מלנין, החלו מופיעות ציטטות מסטאלין, ציטטות המשמשות כ"הוכחות" בדיוק כמו אלה של מרכס.

במאמר המתפרסם ב"פקינג רביו" מס' 51, דצמבר 63', תחת הכותרת "דו קיום בשלום – שני כיווני מדיניות מנוגדים", מופיע "סטאלין כממשיך מדיניות הדו-קיום של לנין". מדיניות הדו-קיום של לנין מוצגת כמנוגדת לחלוטין למדיניותו של חרושצ'וב. לנין לא ויתר על תמיכה במהפכות סוציאליסטיות תמורת הסכמים עם המערב. מדיניות הדו-קיום ציינה יחסים בין מדינות ולא יחסים מעמדיים. הסינים מנסים להציג את סטאלין כממשיכו העקבי של לנין, אולם דווקא סטאלין הוא אשר הגיע להסכמים עם המערב על חשבון תנועות מהפכניות. כבר הזכרנו את צ'אנג קאי שק, אשר התקבל כחבר כבוד בקומינטרן [האינטרנציונל הקומוניסטי] בהמלצתו של סטאלין. יש להזכיר עוד את מלחמת הפרטיזנים הקומוניסטים ביוון אחרי מלחמת העולם השנייה; ברית המועצות מנעה עזרה מהם בגלל ההסכם שהיה לה עם ארצות הברית ובריטניה. יוון נכללה בשטח ההשפעה הבריטי לפי הסכמי יאלטה.

*     *     *

סין זכתה לתמיכה רבה מצד תנועות מהפכניות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. תמיכה זו באה עקב תמיכתה של סין במאבק לשחרור סוציאלי ולאומי, אולם ברור שבעניין סטאלין גורמים הסינים לעצמם רק נזק. בארצות אלה לא מקבלים את הסטאליניזם של הסינים.

לנו נראה שגם החישוב הסיני הבונה על כוחות סטאליניסטיים בברית המועצות עצמה הוא מוטעה. אם תוחלף פעם הנהגתו של חרושצ'וב, יהיו יורשיו רחוקים מסטאלין לא פחות ממנו. ההסתמכות על סטאלין מורידה מיוקרתם של הסינים בכל החזיתות.

 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: